"לפני שליוו אותי לחדר הניתוח, שאפתי נשימה עמוקה ונשפתי את כל הפחדים שלי החוצה, כל הרגשות שהציפו אותי באותו הבוקר. זה מה שרציתי וייחלתי אליו במשך שנים, זה מה שהחלטתי, וזה הזמן להגשים חלומות.
הכל היה הרבה פחות מפחיד וכואב מכל תרחיש שבניתי לעצמי בראש. שתי זריקות, מסכת חמצן ונשלחתי לישון. כשהתעוררתי, כבר הייתי אחרי, בחדר ההתאוששות. אחרי שעה כבר התחלתי ללכת. הניתוח הלך בצורה הרבה יותר חלקה משציפיתי. אני כל כך שמח ואסירת על זה.
גם עכשיו, עוד לפני שהורדתי את כל התחבושות וראיתי את התוצאה הסופית, אני לא יכול להאמין שאני באמת נהנה להביט בגוף הכחוש שלי ובפרצוף העכברי המשקיף אליי מהמראה. לא חשבתי שיגיע היום, שאוהב כך את עצמי, לא חשבתי שהניתוח יצור את השינוי הזה בצורה כל כך עוצמתית.
יש לי עוד בעיות עם הגוף שלי חוץ מהחזה (הקול שלי, או הגובה שלי לדוגמא) אבל פתאום כל הדברים האלה פשוט לא משנים לי יותר, זה אני, ככה אני נראה, ואני באמת אוהב את זה, למרות שברור לי שהניתוח הזה עוד יצור בעיות. הגוף שלי עכשיו, לא דומה לשום אידיאל יופי, או לשום דבר "נורמלי" ואני יודע שזה עלול לגרור מבטים מוזרים או אפילו עויינות מהסביבה.
וואלה! גאווה נותנת לכם הנחה מיוחדת להרצאה של שירלי נס-ברלין ותאיר, המציגה שתי נקודות מבט על התמודדות אומץ והשראה. הציגו את קוד הקופון: 1111 במעמד הרכישה, ורכשו כרטיס ב-50 ש"ח, להרצאה ב-5.7, בתל אביב.
למה? כי אני לא טרנסג'נדר, לא הלכתי עד הסוף עם טיפול לשינוי מין, אני לא לוקח הורמונים, יש לי מראה ביניים כזה, ואני קצת פוחד. כי כשהגוף שלי היה רק נשי, הייתי יכול להתחבא מאחוריו, הייתה לי מסכה לגבי המגדר שלי.
כל האנשים הקווירים, שהמגדר שלהם אינו או גבר או אישה וגם טרנסים וטרנסיות שאני מכיר, כולם מרגישים ,כל הזמן, דרוכים. כשהם הולכים ברחוב, כשהם מגיעים למקום חדש, כשהם פוגשים אדם חדש... אין דרך לדעת איך יגיבו אלינו, אין דרך לדעת אם האדם שאני פוגש ברחוב יהיה עוין או אפילו תוקפן, או אולי אדיש או ידידותי.
ועכשיו, אין לי מגן יותר. אני לא יכול יותר להסתתר מאחורי נשיות מקובלת, לעבור בתור לסבית או 'טום בוי' שכזה... אני בחוץ, שונה לגמרי מהמקובל ל"איך אמורים להיראות", וכל הזמן מעלה סימני שאלה על פנים של אנשים. ויש אנשים שלא אוהבים להרגיש ככה מבולבלים.
מעבר לזה, אני גם פוחד שיהיה לי קשה למצוא, לא יודע... אהבה. חוויית נעורים בדרך כלל קשורה ליחסי בנים בנות, לאהבות ראשונות ולנסיונות קצת כושלים של זוגיות. ואני יודע שזה לא עומד לקרות לי בדרך המקובלת.
בכל מקרה, כל הדברים האלה לא באמת משנים, אני קודם כל נשאר נאמן לעצמי ולמה שאני רוצה, אנשים יכולים להישאר לידי ויכולים ללכת, אני לא חי בשביל מישהו אחר. אני יודע שזה ישמע מוזר, אבל במשך כל השנים שחייתי כביג'נדר, הנראות שלי תמיד הלכה למקום "גברי" יחסית. ואני לא הייתי לגמרי בסדר עם זה, אבל פחדתי שאם אתלבש בצורה "נשית" יותר, אנשים יחשבו ששיניתי את דעתי ויגידו שהתחרטתי על כל הסיפור הזה של המגדר.
למרות שזה רחוק מהמציאות המקובלת, אני חייב לומר, שלמעשה הרבה פעמים כשאני מרגיש יותר גברי, אני מתלבש בצורה יותר נשית. כאילו אני מספיק בטוח בגבריות שלי כדי לעשות את זה. אבל לא הייתה לי סבלנות להסביר את זה לאנשים, אז המשכתי ללבוש טי-שירטים וג'ינסים כהים.
עכשיו, אחרי הניתוח אני מרגיש הרבה יותר בטוח, ואני מחכה כבר ללבוש שוב קצת יותר שמלות וחצאיות. אולי, אלה שזנחתי באחורי הארון. אני מסתכל במראה ואני שטוח לגמרי, וזה חזק ממני, אני מיד מחייך חיוך עצום וטיפשי. זה פשוט נראה כל כך טבעי, כל כך נכון, לא ברור לי למה זה לא היה ככה במשך כל השנים. אני באמת כל כך מודה לכל המשפחה שלי לכל האנשים שמקיפים אותי, על שכבר בגיל שבע עשרה אני יכול לחוות את הגוף שלי בצורה המדוייקת לו ביותר.
אני לא יודע אם אני לגמרי אותנטי ונאמן לעצמי, כי החיים שלי לא סובבים רק סביב מגדר, אבל אני מרגיש בטוח לסמן וי על חזית אחת בחיים שלי. כי כל כך הרבה אנשים מסתתרים מפני מי שהם, פוחדים להודות בפני עצמם מה הנטיה המינית שלהם, מה הזהות המגדרית, ובאופן כללי מי הם ומה הם אוהבים לעשות ואיך הם רוצים להיראות... כל כך הרבה הסתתרויות. אני חושב, שכאשר מישהו נאמן לעצמו, החברה כמעט מיד תמצא אותו מוזר, אין ברירה, פשוט אין כזה דבר "נורמלי".
השאלה היחידה היא האם אנחנו מוכנים לקחת את הסיכון הזה?
על ההתמודדות והחיבור עם המשפחה, תספר תאיר ברלין ואמא שלה, שירלי נס-ברלין בהרצאה "בןבת במילה אחת", שתיערך ב-5.7, בבית ציוני אמריקה בתל אביב ובהמשך תעלה במקומות נוספים בארץ.
וגם ואלה! גאווה נותנת לכם הנחה מיוחדת להרצאה. הציגו את קוד הקופון: 1111 במעמד הרכישה, ורכשו כרטיס ב-50 ש"ח, להרצאה ב-5.7, בתל אביב.