גם גאים יכולים להיות הומופובים
זה ליגיטימי שאתה "גבר-גבר" ואתה לא נמשיך ל"נשיים", או שהחזות החיצונית שלה שונה מהמיינסטרים, אבל זה לא נותן לאף אחד את הלגיטימציה לצחוק, לזלזל או לגרום למישהו להרגיש נחות.
אחד הביטויים הנפוצים באפליקציות ההיכרויות לגברים הוא "גבריים בלבד" או "לא נשיים". כאילו אין מקום לניראות ששונה מההגדרה החברתית של "גבר גברי". גם במסיבות המרכזיות, טיפוח אידאל היופי והאופן שבו צריך להראות מאוד ברור: שרירי, גברי, מזוקן, ואם אתה לא עונה על כל אלה ביחד, אין לך מקום.
ההגדרות "נשי" או "פסיבי" הפכו לכינויי גנאי, ועל כך מתיישבות כל ההשלכות החברתיות המיזוגניות, שאימצנו וגדלנו לתוכן, מהעולם הסטרייטי שבחוץ. הפסיבי הוא ה"אישה", החלש, הנשלט, ה"אקטיבי" הוא הגבר, המוביל ועוד לא הגענו ללדבר על קבלה של טרנס, נשים, קרוס והרשימה עוד ארוכה.
המחשבה הראשונית אומרת שאנחנו כחברי "הקהילה גאה", שחווינו הפלייה, דחיה וגילויי המופוביה נהיה מאוחדים ונקבל את ההגדרות והג'נדרים השונים. אבל המציאות מראה שאנחנו מאמצים את אותן תפיסות התנהגות ותרבות שמקיפות אותנו, והן, איך נגיד... לא מכילות.
יש אלף טריגרים להתנהגות הזו, שאחת הכותרות שלה היא היא "הומופוביה מופנמת". לא פעם אנחנו מפגינים הומופוביה של ממש אפילו בלי לשים לב. אם זה באפליקציות, מסיבות, ביום יום, פשוט מפגינים זלזול במי שמולנו, נדחים או מתעלמים כי הוא "שונה" ממה שהעין שלנו רגילה לראות בנוף. ממה זה שונה מאותם האנשים ששופטים את מצעדי הגאווה? זה לא שונה.
לא פעם בעבור אותם חברי קהילה, הרגשה הדחייה הזו שהם חווים מחבר קהילה אחר היא חוויה מטלטלת של ממש. אנחנו גם ככה צריכים להתמודד "עם העולם שבחוץ", כלומר עם ההכרה שלנו בעצמנו כגייז, הורים, משפחה, חוג חברתי, אז דווקא בתוך הקהילה, שחבריה אמורים להבין ולהכיר את הקשיים, יש נורמה של דחייה וחוסר קבלה?
קחו לכם לשנה השנה החדשה החלטה - לראות קצת מעבר בכל מי שעומד מולכם. לא חייבים להימשך לכל דבר, משיכה מינית אינדיבידואלית, אבל אסור לנו לדחות, לצחוק או לזלזל במישהו כי הוא שונה מאיתנו וכן אלו משפטים שאנחנו רגילים להפנות בדרך כלל להומופובים.