עכשיו כבר מותר לספר: הגאים הפסידו במשחקי הכס

הפסד צורם: הומואים

פחות מחצי הדרך לתוך העונה הראשונה ומשחקי הכס העניקה לנו, כביכול, את כל שיכולנו לבקש מסדרת פנטזיה - סיפור אהבה אמיתי וגראפי למכביר בין אביר ונסיך.

כמה פרוגרסיבי, לחשנו לעצמנו, כשלוראס טיירל גילח את שיער גופו של בן זוגו רנטלי ברת'יאן, ודחף אותו להילחם על המלוכה.

כמה ברכנו, כאשר במקום לשקר לאיזו עלמה אומללה מאחורי גבה, השניים הנדסו לעצמם הורות משותפת וכנה עם מרג'ורי, אחותו של לוראס, שלקחה על עצמה בשמחה ובידיעה שלמה את התפקיד המשתלם. תחת דגלם, נשים מוכשרות כמו בריאן מטארט זכו בשוויון תעסוקתי מלא בתפקידים שלפני כן מילאו גברים בלבד.

העתיד נראה ורוד, ואז קרה מה שתמיד קורה. הדת התערבה.

הכוהנת האדומה רצחה את הנסיך הגאה עם מפלצת שזימנה מהואגינה שלה, והכהן הגדול של שבעת האלים כפה על האביר טיפולי המרה ולשרת את הכנסיה לנצח. או לכמה רגעים עד שנשרף למוות.

השורה התחתונה? אפילו באגדות לא נמצא ההומו שינצח את הדתיים.

בעולם הפטריארכלי הלבנבנן שבו בחורות נאלצות להתמזמז אחת עם השניה פעמיים ביום כדי לספק הן את הגברים בממלכה, והן את הגברים על הספה בבית, אפשר למצוא גילויים לסביים לרוב - אבל רק לסבית אחת.

יארה גרייג'וי, הקראקן, שיחקה בזהירות, סבלנות וחוכמה - אך גם בלי התנצלויות. היא הייתה הקווירית שלא שמה פס על חוקי החברה של הלורדים והליידיז, ובניגוד לקווריות אחרות כמו בריאן, המבכה ימים כלילות על מר גורלה כאישה לוחמת בזירה של גברים, יארה סירבה להתקרבן. בעוד בריאן השפילה את ראשה ועזבה את החדר בכל פעם שדנו בנשיותה ובתוליה, יארה חגגה את מיניותה ושונותה.

השיעור שהיא מלמדת הוא אחד הנרטיבים החשובים ביותר שמשחקי הכס העניקה לנשים, לקהילה ובכלל: אם תהרגי את הרעיון שהשונות שלך היא חולשה - איש לעולם לא יוכל לפגוע בך. ואכן, איש לא מניד עפעף כשהיא ממזמזת את דרכה בין נשות הפונדקים של ווסטרוס, מתגפפת עם מלכת דורן, ואפילו מפלרטטת עם הקאליסי בכבודה.

והשיעור הזה הציל את אחיה הקטן, ת'יון. לאחר שאיבד את גבריותו הרעילה בידי רמזי בולטון, הייתה זו יארה שעזרה לו לגדל זהות גברית חדשה ובריאה יותר - בצילמה.

בתום הקרבות, יארה סיימה כשליטה הבלתי מעורערת של איי הברזל, ובלי הגברים המוגזמים של משפחתה שחשבו שהים כולו זורם להם מקצה הצלצל.

אחת מהצלחותיה הגדולות של משחקי הכס הייתה בכך שהכניסה לכל סלון בעולם את הדיון בטאבו של גילוי עריות. כי הרי לא משנה כמה ננסה להסביר לאמא שזו סדרת איכות פילוסופית שהיא-פשוט-חייבת, אי אפשר להתעלם מכך שבסוף הפרק הראשון אמא תצפה בזוג תאומים באמצע דוגיסטייל והיא תאשים אותך.

בכלל, שני הפוואר קאפלס שדחפו את הסדרה היו מורכבים מקרובי משפחה. מצד אחד סרסיי וג'יימי, התאומים שחלקו רחם, שיער כה חלק שמייבש שיער מעולם לא נגע בו, ושלושה ילדים. מנגד, דנריוס והאחיין ג'ון סנואו, שרכבו ביחד על דרקונים, רחצו במעיינות קפואים והמיסו את ליבנו.

באמצעות דמויות אלו, משחקי הכס הציבה לנו מראה שחורה שחשפה את הצביעות החברתית שלנו כלפי הטאבו במערומיה. ג'יימי וסרסיי היו הזוג שאהבנו לשנוא. הם הגעילו אותנו והפנטו אותנו באכזריותם ואהבתם. כה סוטים ומעוותים היו, וכמה ייחלנו למותם. ועם זאת, הדבר לא הפריע לנו לייחל במקביל, בקול רם מדי, ובפומבי, לרומן הבלתי נמנע בין ג'ון… ודודה שלו. דודה שלו, בחייכם. והשיא? עוד החזקנו אצבעות שיהיו להם ילדים. כמה צביעות כמה.

זה רק ברגע האחרון שאיזה כותב נזכר ללחוץ על הברקס, ושלושה מבין ארבעת חברי הזוגות מצאו את מותם הטראגי והערירי - והאחרון נשלח לגלות נזירית. הבשורה לגבי הטאבו העתיק מכל היא שלדסקס ולפנטז זה בסדר, רק שלא נטעה לחשוב שקיבלנו אישור לסטוץ עם הבן דוד.

באחד הפרקים הראשונים, המלך רוברט אומר לנד סטארק: "לי יש בן, לך יש בת, נאחד את הבתים שלנו", וזו בעצם כל התורה ההטרונורמטיבית על רגל אחת. נישואין וילדים. ילדים ונישואין. כיצד לשמר את הכוח, לחזק את הבתים, להאדיר את הסטטוס. ובכלל, חתונות והריונות בסדרות מערביות הם אירועים כה סוחטי רייטינג, שמומלץ מלכתחילה לכוון אליהם. ועם זאת, בכל פעם שהוכרז על הריון, לידה או חתונה במשחקי הכס, הדבר היה שווה ערך למכתב התאבדות.

חגיגת החתונה (וההריון) של רוב סטארק הפכה לאירוע כה ברוטאלי, כה ייחודי באכזריותו, שהוא נצרב לעד כרגע מכונן בטלוויזיה המודרנית. מרג'ורי טיירל התחתנה שלוש פעמים, ואף אחד מבעליה לא שרד - ולא היא עצמה. כשסרסיי נכנסת להריון היא אפילו לא מצליחה להגיע לשלב של בטן לפני שנופלת עליה טירה.

אם נסתכל בפרק האחרון על אוהל המנצחים המכתירים את המלך, נתקשה למצוא שם אנשי משפחה, למעט סר דווס ששכח את אשתו אי שם בעונה השניה, ואדמור טאלי - האתנחתא הקומית. השלישי והאחרון הוא סאם טארלי, אבל ראו איזה קטע, מעולם לא נאמר או נרמז שסאם וגילי התחתנו בסדרה. הזהו סוד ההצלחה?

הם היו מושא ללעג ונדחקו לשוליים, אבל ה-א-מיניים של משחקי הכס היו רבים ומגוונים - והם זכו בכתר.

בראן סטארק איבד את מיניותו ביחד עם היכולת ללכת, אך במקום פאלוס הוא הרוויח עין שלישית. במקום ילדים הוא קיבל כתר. ת'יון גרייג'וי איבד את מיניותו ביחד עם גבריותו הרעילה. הוא חשב שזה סופו, אבל זו הייתה בכלל תחילתו של סיפור הרידמפשיין הגדול ביותר בסדרה, והיחיד שהושלם בהצלחה - כשמשפחת סטארק סלחה לו.

דווקא וריס, שהיה ה-א-מיני המוביל רוב הזמן לא צלח את קו הסיום. מצד שני, ודאי היה שמח לשמוע שצדק לגבי דני, ושהממלכה סיימה בידיו של מישהו שלעולם לא יפקיר אותה בגלל משב רוח פתאומי בין רגליו.

חשוב מכל, א-מיניות התגלתה כעיר המפלט הראשונה והאחרונה בעולם. כל פושעי הממלכה יכלו לוותר על מיניותם ולבחור בחיי פרישות בטירה בלאק שבחומה. והם היו המגן ששמר על ממלכות האדם.

ג'ון סנואו בחר ב-א-מניות ההתנזרותית הזו כשהיה צעיר ולא ידע דבר. לאחר שהתנסה עם ייגריט ונכווה, לאחר שחטא עם דודתו ונכווה, הוא נותר אדם שבור. בסוף הסדרה, כשהבין מה סקס יכול להציע לו (כאב, בעיקר) ג'ון סנואו שב אל ההתנזרות והמשמר כאדם בוגר ומיושב.

בפרק האחרון, טיריון פונה אל קבוצת שחקני המשנה ושואל אותם את מי הם רוצים להמליך. הרי הם האנשים החזקים ביותר בווסטרוס, להלן "המנצחים". רובם המוחלט? רווקים ורווקות.

סנסה, שנסחרה לאורך הסדרה ככלה למכירה, סיימה כמלכה - אך בזכות עצמה, ולא בגלל קשר נישואין לזכר פומפוזי. אריה סירבה להצעת נישואין כי נישואין זה פשוט לא היא. רובין ארין, הפלפל הצהוב של ווסטרוס, לא חותן במהלך הסדרה, וגם יארה גרייג'וי. בריאן מטארט נותרה רווקה, לא מבחירה, אבל לפחות האקס שלה נסקל למוות על ידי דרקון - פיצוי הולם לכל הדעות.

הרכב דומה מנהל את עסקי הממלכה החדשה. בריאן, ברון וטיריון, ביחד עם סר דווס ששכח שהוא נשוי, וסאם - שאומנם אינו רווק אך טכנית גם לא התחתן.

הסיקוונס האחרון כולו היה מורכב משלושת הסטארקים, ובן דוד סנואו, חוגגים כל אחד את נצחונם האישי. אריה על ספינה בדרך מערבה. סנסה בהכתרה. ג'ון סנואו במנזר השומרים. בראן על כס הברזל. ללא העריכה הצולבת לא היינו יודעים שיש ביניהם כל קשר, שלא לומר משפחה.

רק ארבעה אינדיווידואלים מוכשרים, מאושרים, ורווקים למשעי - שהגשימו את עצמם כנגד כל הסיכויים.

בסוף היום, משחקי הכס, שהביאה לנו את השילוב האולטימטיבי בין דם, ציצים ודרקונים, נתפסה בעיקר כשוברת מוסכמות וכנה עד כאב. לא רק בגלל הדיאלוגים השנונים שלה, אלא גם בזכות טיפולה באהבה, מין וכל המוסדות שביניהם.

האם כולם קיבלו את הסוף שקיוו לו? לא, כולל כותב שורות אלו.
אבל אולי קיבלנו משהו לא פחות שווה - סדרה שמפסיקה להתרפס בפני קדושת הנישואין והצייטגייסט להתרבות, ובמקום להעניק לבורגנות הסאחית גביע נוסף, היא העזה לשים במרכז דבר מה פי אלף יותר חשוב לבני דורנו:

הגשמה עצמית.

יש לכם מה להגיד לנו? משהו לספר? רוצים שכולם ישמעו אתכם? כתבו לנו:
Pride@walla.net.il או בוואצאפ-וואלה! גאווה: 054-938-2804