במבט ראשון, נדמה שדת וגאווה הם כמו אש ומים. זו שמרנית, לא פתוחה, וזו מקבלת וליברלית, אבל אם לרגע נקשיב באמת, אומרת תהילה, מנכל"ית "בת-קול", נגלה שיש קהילה דתית גאה לא קטנה, הכוללת גברים ונשים גאים ומאמינים ואפילו בזרמים הדתיים, כבר מבינים שאי אפשר להתעלם מהם.
"יש קהילה דתית-גאה גדולה, שלא רוצה להתנתק מהשורשים שלה, מהיהדות שלה, ומהדת שלה". אומרת תהילה, לוואלה! גאווה. "אין לנו מקום אחר, הקהילה הדתית היא הקהילה שלנו. אנחנו פשוט חלק מהקהילה הגאה, ויחד עם זה אנחנו גם דתיים. וחשוב שיבינו שכן, זה קיים. אנחנו פה".
יש מי שיגיד שזה לא הולך יחד
"אני יודעת שהייתה מחשבה רווחת שאמרה "שאם אתה לא סטרייט אתה לא יכול להיות דתי". אבל זה לא נכון. "בת-קול", "חברותא" ו"שב"ל" הם ארגונים שמספקים את המשענת הזו, את הקהילתיות וההסברה. אנחנו אומרים "כן, אתה גם דתי וגם גאה. זה לא סותר אחד את השני. אנחנו בשר מבשרה של הקהילה הדתית, וחלק משמעותי מהשיח של החברה הזו. החברות בקהילה שלנו מתחנכות במוסדות הדתיים, חברות בבתי הכנסת, אנחנו כבר לא נושא לדיון, אנחנו עובדה".
לא בטוח שמי שיסתכל מהצד על הדת ועל הקהילה הגאה יסכים איתך
"אלו מי שאנחנו, ככה הקב"ה ברא אותנו. כל בוקר בתפילת שחרית אנו מברכות "שעשני כרצונו", אנחנו יודעות שהדרך בה נבראנו היא הדבר שאותו הבורא רצה, וכך טוב שנהיה. זה אנחנו, וכאמור אנחנו לא רוצות ולא צריכות להתנתק מהאמונה".
אז מה זה בעצם "בת קול"?
"בת-קול", זו תנועת הנשים הגאה היחידה. היא קמה ב-2005, זה התחיל מעשר נשים, היום הארגון מונה מאות חברות, ואנו גדלות כל הזמן. זה ממש ארגון מציל חיים. יש המון פניות, הרבה מהן מנשים שלא חשבו שהשילוב הזה יכול לעבוד יחד ועכשיו מבינות שזה קיים ושגם להן יש סוף סוף קהילה שהן יכולות להשתייך אליה. אנחנו מחבקות ומקבלות אותן, לאחר שנים בארון, תחושת אשמה ואי קבלה עצמית.
בנוסף, הארגון פועל למען שינוי בשיח וביחס כלפי הקהילה שלנו בחברה הדתית, בקהילה הגאה, ובחברה הישראלית ככלל".
את רואה שינוי באופן אישי?
""אני יכולה בראש ובראשונה להעיד על עצמי, אני סטרייטית, אני מנכ"לית של ארגון לסביות דתיות, אני באה מהקהילה הדתית ואני רואה החשיבות של "בת קול".
אני רוצה לדעת שכשאני אסיים את תפקידי בעולם, עשיתי משהו לשינוי פני החברה הישראלית, והחברה הדתית שבה אני חיה. בעיניי להיות דתי או דתייה, לא מתמצה בשימת גבולות, איסורים וחציצות. להיפך - זה בשבירת גבולות ובראיית המשותף עם הזולת".
איך אתן מעלות את המודעות והשיח?
"אנחנו עובדים בשיתוף ארגונים אחרים, כמו חברותא ושב"ל, שגם הם פועלים בקהילה הדתית הגאה, מקיימות הרבה אירועים שהשורה התחתונה שלהם זו קבלה, הכלה והידברות. יחד יצרנו סדרה של אירועים, בכל רחבי הארץ, תחת הכותרת "עושים מקום".
למעשה אלו היו מפגשים שלנו עם קהילות לא גאות, כדי ליצור שיח והידברות. אנחנו מספרות מה זה אומר להיות הומו דתי, או לסבית ביסקסואלית או טרנסג'נדרית דתייה. אני באמת מאמינה שהשינוי יבוא מהשיח. בתחילת חודש אלול (ספטמבר), אנו מתכננות לקיים עצרת מחאה וערב לימוד, לזכר נטע חדיד ז"ל, להעלאת המודעות לקהילה הטרנסג'נדרית, בקרב החברה הישראלית בכלל ובחברה הדתית בפרט".
אז בתקשורת אנחנו רואים כותרות הומופוביות, אבל בפועל, בתוך הקהילה הדתית יש נכונות?
"יש לגמרי נכונות, אך יש לנו עוד דרך ארוכה לעבור. חלק מהרבנים והרבניות מהקהילה הדתית האורתודוקסית שינו את הגישה לקהילה הגאה באופן מעורר התפעלות. הם מבינים שראוי להביע אמפתיה, לגנות אלימות, לאפשר לחיות, אך לא כולם מוכנים לתת לגיטימציה".
היה לכם אירוע גדול במתחם התחנה בירושלים, איך הוא התקבל?
"כל שנה הקהילה הדתית הגאה, יחד עם 'שתיל', עושים אירוע מרכזי. השנה החלטנו לצאת לקהל הרחב, רצינו להגיע לכולם וככה הגענו אל מתחם התחנה בירושלים. זה היה אירוע מרגש, הגיעו הרבה אנשים ובדיוק ככה, אגב, מגרשים את החושך של כל מיני רבנים, שלא מייצגים כלום - לא את הקהילה הדתית, לא אותי וגם לא את החברים המאמינים שלי, בשום צורה"
הם מייצגים, במובן מסוים, את הקהל המאמין
"זה ששומעים אותם בחדשות, לא אומר כלום. זה אומר שהיה שם מיקרופון. לצערנו יש להם קהל ואנחנו פועלות לגרום לקהל הזה להקשיב לקול אחר ולהבין שאנחנו בשר מבשרה של הקהילה הדתית וזה המקום הטבעי שלנו.
יש מאחורינו קהילה גדולה, גם קהילה גאה וגם חלק גדול מהקהילה הדתית. אנחנו מגרשות את החושך מוסיפות צבע ואור, וקוראות לכולם ולכולן לבוא לדבר איתנו. גם אם לא מסכימים, הידברות היא הדרך היחידה להתקדם לעבר שינוי משמעותי".
אז זה רק תקשורתית? מה ששומעים אלו לא פני הדת?
"אני חושבת שזה שאני לא חלק מהקהילה הגאה, מצד אחד, וחשוב לי לקדם את החיבור וההידברות הזו מצד שני, זו ההוכחה הכי טובה לזה. כשנכנסתי לתפקיד לפני כמה חודשים וסיפרתי לחברים דתיים ולרבנים על המינוי, כולם מאוד התרגשו מזה. הקולות שאנחנו שומעים בתקשורת, לדעתי לא מייצגים את הרוב".
ויש גם שינוי בתוך הקהילה הדתית? את רואה יותר נכונות להידברות?
"אין לי נתונים סטטיסטים, אבל בבית הספר הדתי של הבת שלי וגם בבית הכנסת האורתודוקסי שלנו בירושלים,יש כמה משפחות שהן דתיות גאות ואנחנו מאוד מחבקים אותן. אין בזה שום דבר מוזר.
אני לא יודעת מה קורה בקהילות אחרות, אני יודעת מה קורה אצלי ובקהילות שסובבות אותי. אנו רוצות להראות שיש מקום לנשים שרוצות לצאת מהארון, או שהן בארון ומרגישות לבד. חשוב שידעו שיש את שיש את האופציה הזו, להיות דתיה גאה".
אבל עוד יש מרחק לקבלה מלאה
"ברור. יש לנו דרך לא קטנה לעבור. עדיין אחוז ההתאבדות בקרב נוער גאה, וספציפית נוער גאה דתי הוא גבוה יותר, יש מי שמתנגד לעניין ולא מוכן לקבל אותו, זה מסע שיש לו עוד דרך ארוכה. אבל הוא התחיל, הוא צועד, והוא יגיע ליעד שלו. בימים אלו אנחנו מקימות 'אגודת ידידות וידידים' ל'בת קול', לתמיכה משאבית ורעיונית, על מנת להמשיך לפרוץ דרך זו."
בת-קול - ארגון נשים גאות דתיות. הוא עמותה המקיימת מסגרת של תמיכה ושל ערבות הדדית לנשים המבקשות לשלב בין שני חלקים בזהותן העצמית והחברתית - היותן לסביות מחד והיותן דתיות מאידך. הארגון מקדם חינוך לסובלנות ולשוויון בחברה הדתית, מתוך מטרה לאפשר ללסביות דתיות ולבני משפחותיהן לחיות חיים מספקים של כבוד ושותפות בתוך החברה הדתית.
לעמוד הפייסבוק של בת קול - לחצו כאן - לאתר האינטרנט שלבת קול - לחצו כאן לפניות, תמיכה והצטרפות: info@bat-kol.org
