פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הפגנה: זעם בקהילה הגאה בחיפה, והכול בגלל דגל קטן אחד

      ספרנית בספרייה העירונית בחיפה התבקשה להסיר דגל גאווה קטן, לזכרה של שירה בנקי ז"ל. ראשת העיר תמכה בהסרה, והערב ב-19:00 תערך הפגנה. יוסי שלום, מחזיק תיק הגאווה בעבר, לא מוכן לקבל את הדברים

      דגל הגאווה על שולחן ספרנית בחיפה (צילום מסך)
      דגל הגאווה על שולחן ספרנית בחיפה. צילום מסך.

      כבר ארבע שנים שעל שולחנה של ספרנית בספרייה העירונית בנווה שאנן, שבחיפה, מוצב דגל גאווה קטן. הספרנית ששמה אותו במקום זה, עשתה זאת לאחר הרצח של שירה בנקי ז"ל, במצעד הגאווה בירושלים. הבקשה להסיר את הדגל הגיעה בעקבות תלונה של תושב דתי, שביקר בספרייה.

      בתגובה לבקשה נשלחה פנייה אל ראשת העיר, עינת קליש-רותם, שתמכה בהסרת הדגל וכתבה: "יש להיות רגישים מאוד עם הבעת עמדות אישיות במקומות עבודה ולהימנע מכך". דברי ראשת העיר הציתו סערה.

      בתחילה תושבים פתחו עצומה ברשת, הקוראת לאפשר לספרנית להשאיר את הדגל, ומשיחות של וואלה! גאווה עם מקורבים לסיפור עולה כי גם צוות הספרייה ומנהלים תומכים בספרנית. אך לאחר שראשת העיר אישרה את הסרת הדגל, לא ניתן לעשות הרבה.

      אל קולות התומכים בספרנית הצטרף סגן ראש העיר, הרב דובי חיון, שבצעד חריג כתב פוסט פייסבוק, בניגוד לעמדת קליש-רותם: "יש הכופים דעתם על אחרים ודורשים מהם לבטל את זהותם. כפייה מכל סוג שהיא מרתיחה את דמי ואצא נגדה. לכן מהיום לא דגלון אחד אלא שניים יהיו על שולחן העבודה שלי ולא ירדו כל עוד זהו שולחני. מי שבטוח בזהותו לא פוחד מזהותם של אחרים!"

      הפוסט אותו פרסם הרב דובי אוחיון:

      יוסי שלום, מחזיק תיק הגאווה בעבר, הופתע מאוד מדברי קליש-רותם: "העיר חיפה יכולה להיות הכי מקבלת, לערוך מצעד גאווה מפואר, להוציא לפועל יוזמות שהעליתי בהיותי מחזיק תיק הגאווה, אך אמירה כזו של ראשת העיר, מוחקת את המסר המרכזי - שזה בסדר להיות מי שאתה. הרי אם היה זה דגל של מכבי או הפועל חיפה , איש לא היה מבקש להסיר אותו", אמר שלום.

      "גם בקבוצות וואצאפ ופייסבוק של תושבי חיפה יש תמיכת רוב בספרנית. ובאופן כללי אנשים מביעים חשש מהתחרדות שכונת נווה שאנן. יש בחיפה סטטוס קוו מאוד ברור, זו עיר של כבוד. חיים בה, בין היתר, ערבים, לצד חילונים, לצד דתיים וכולים מכבדים את כולם. זה מרקם עדין שראשת העיר לא שמרה עליו, כשהעבירה את התגובה שנשלחה.

      יש בחיפה קבלה כלפי הקהילה, ומעבר לכך הצבת דגל הגאווה יצרה, אולי בלי שהתכוונה לכך הספרנית, מרחב בטוח עבור נוער להט"בי, שעבורו היה הדגל הקטן עוד סימן ללגיטימציה. וכשאוסרים עליך לשים את הדגל זו נקיטת עמדה.

      אני לא חושב שקליש-רותם הומופובית, אבל זו בהחלט הייתה אמירה לא נכונה, שהובילה למעשה. באופן כללי קלישר לא פעלה למען הקהילה מאז כניסתה לתפקיד. כל הפעילויות הגאות שיש בעיר הם "ירושה" מהקדנציה הקודמת, שעשתה בפועל למען הקהילה".

      בואו לפייסבוק ולאינסטגרם של וואלה! גאווה

      יוסי שלום, מחזיק תיק הגאווה לשעבר בעיריית חיפה. (צילום מסך , באדיבות המצולם)
      יוסי שלום, מחזיק תיק הגאווה לשעבר, עיריית חיפה.

      בתגובה לדברים תערך היום (חמישי) הפגנה מול בניין העירייה, בשעה 19:00. מעבר לסוגייה הגאה, רבים תוהים על עניין חופש הפרט של העובד, איפה עובר הגבול בין מה שמותר לעובד לעשות בעמדה הפרטית שלו, שאינה גלוייה ציבורית, מה נחשב ליגיטימי ומה לא.

      "נטייה מינית איננה בחירה!", נכתב באיוונט ההפגנה. "ראש העיר ציינה כי "יש להיות רגישים מאוד עם הבעת עמדות אישיות במקומות עבודה שנותנים שירות לציבור הכללי ולהימנע מזה ככל שניתן" - אבל ממש לא מדובר בעמדה אישית, אלא במי שאנחנו! האם חבישת כיפה, לפי ההגיון הזה, היא גם הבעת עמדה אישית? אולי נדרוש מכל עובדות העירייה להפטר מכיסוי הראש? ומה עם תמונות המשפחה על שולחן העובדים בעירייה ?

      אולי צריך להסיר אותן כי היא מקדמת אג'נדה סטרייטית? - ברור לכולנו שכל זה לא יקרה, ובבסיס ההחלטה המקוממת מונחת הנחה להט"בופובית וחשוכה. אסור לנו לשתוק! חייבות להחזיר את הגאווה לעירייה!"

      מכתב האגודה לזכויות האזרח לראשת עיריית חיפה (יח"צ , מכתב האגודה לזכויות האזרח לראשת עיריית חיפה)
      מכתב האגודה לזכויות האזרח לראשת עיריית חיפה

      גם 'האגודה לזכויות האזרח' הגיבה למקרה, ושגרה מכתב דחוף אל עינת קליש-רותם. במכתב דרשה האגודה מראשת העיר כי זו תחזור בה מתגובתה, ציינה כי אין זה ממקומה של הרשות המקומית
      להתערב בסוגייה זו וכן העלתה נימקומים רבים, והתיחסויות להטלת הגבלות על חופש הביטוי של עובדי ציבור.

      "מובן שאין זה מעניינו של מעסיק לברר מה הנטיות המיניות של עובדיו", ציינה האגודה במכתב, והוסיפה: "יחד עם זאת עליו להניח שעובדת שעונדת סיכה עם דגל הגאווה או מציגה כל סממן דומה אחר מבטאת בזה גם מרכיב חשוב ויסודי מהזהות האישית והתרבותית שלה. כך לא פחות מעובד יהודי דתי שחובש כיפה או מעובדת דתיה שמגיעה לעבודה בכיסוי ראש. זו זכות נוספת שמחייבת לאפשר לעובדת ולעובד ביטוי אישי במקום העבודה."