לפני כשלוש שנים יצאנו מאיר ואני למסע מטורף בקצה השני של העולם כדי להקים משפחה, מתוך ראייה של תא משפחתי שלם. רצינו לגדל את ילדינו יחד בלי להתייחס לשאלת הקשר הגנטי "של מי הילד".
מדינת ישראל שלחה אותנו מעבר לים, להליך פונדקאות קשה כלכלית ורגשית. נאלצנו להילחם על הזכות להיות הורים רק בגלל שכאן לא מכירים בזוג גברים כתא משפחתי.
בעוד שבית המשפט האמריקאי הכיר בפסק דין בהורות של שנינו ואף הורה בצו שיפוטי לרשום את מאיר (בעלי) ואותי בתעודת הלידה של הילד הראשון שלנו, עידו, מדינת ישראל באה ודרשה מאתנו להגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, למתן צו לבדיקה גנטית, כדי להוכיח שאחד מאתנו הוא אכן האב הביולוגי של הילד.
לאחר קבלת פסק הדין, המכיר בהורות הביולוגית, נרשמתי אני כאביו של עידו, כאשר משרד הפנים פעל בהתאם לפסק הדין הישראלי וקבע ששם המשפחה שלו הוא שילוב של שני שמות המשפחה של בעלי, מאיר ושלי. לאחר מכן, נאלצנו להגיש תביעה לצו הורות פסיקתי (תחליף לצו אימוץ) שתכיר בזכותו של ההורה השני. וכך עשינו. המטרה הסופית היא ששנינו נחשב כהורים.
ואז הרחבנו שוב את המשפחה
עברו מאז כמעט שנתיים והרחבנו שוב את המשפחה - נולדה לנו בתנו הקטנה אריאל. פעלנו באותו אופן ממש, בדיוק אותו הדבר- כדי ששנינו נרשם כהורים. שוב קיבלנו פסק דין אמריקאי, שקובע שמאיר ואני ההורים של אריאל, נרשמנו בתעודת הלידה האמריקאית ובמקביל הגשנו תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, למתן צו לבדיקה גנטית.
ביקשנו (כמו בתהליך הראשון של עידו) ששם משפחתה של אריאל יהיה שילוב של שני שמות המשפחה, בדיוק באותו האופן, בהתאם לפסק הדין האמריקאי, תעודת הלידה האמריקאית והדרכון האמריקאי. כל זאת מתוך ראיית טובתה של אריאל, שתהיה בעלת אותו שם המשפחה של אחיה הגדול.
לאחרונה, לאחר קבלת תוצאות הבדיקה הגנטית והסכמת הפרקליטות המייצגת את משרד הפנים, ניתן פסק דין שקובע שמאיר הוא אביה הביולוגי של אריאל, הנושאת את שם המשפחה המאוחד וכן הצו הורה למשרד הפנים לרשום את הנ"ל במרשם האוכלוסין .וכאן דברים הסתבכו.
בעוד שעידו נרשם בהתאם לפסק הדין האמריקאי, תעודת הלידה ופסק הדין הישראלי - כנושא את שני שמות המשפחה שלי ושל בעלי, החליט הפעם משרד הפנים כי אריאל תירשם אך ורק עם שם משפחה אחד, של ההורה הביולוגי בלבד. זאת בניגוד לפסק הדין הישראלי ובניגוד לכל המסמכים המוכיחים כי שם המשפחה של אריאל הוא השם המאוחד שלי ושל בעלי מאז לידתה.
כשפקדנו את משרד הפנים, ביקשנו להבין את פשר העניין. אלא שפקידת הרישום, מסתבר, לא חייבת לנו הסברים. זה בכלל לא משנה שעידו נרשם כנושא שני שמות משפחה, של מאיר ושלי. לא משנה שמדובר באחים ובתא משפחתי אחד ושלא מתקבל על הדעת שלשני אחים יהיה שם משפחה שונה.
במדינת ישראל, אי שם בירושלים, יושבת לה פקידת המרשם והיא החליטה שתעודות ציבוריות לא חייבים לכבד, שפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בישראל לא חייבים לכבד ושלמעשה היא מחליטה איזה חלק מפסק הדין לכבד ואיזה לא.
חמור מכך, אותה גברת מירושלים החליטה ש"היא בית משפט עליון" ואם לא נחתום על הסכמה שלנו לרישום הלא נכון (עם שם המשפחה של בעלי בלבד) אריאל כלל לא תירשם! לא תהיה אזרחית ישראלית ולא תהיה זכאית לשירותים רפואיים בישראל. כך היא החליטה. בלי למצמץ. בלי לתת הסברים. בלי שהיא לוקחת, כנראה, בחשבון את ההשלכות של החלטה כזו.