החיבור בין אמונה וגאווה, אינו חדש. למרות שיש מי שמנסה להגיד שהשניים לא יכולים ללכת יחד, להט"בים רבים חיים בשני העולמות, ומחברים אותם. הם גאים, הם מאמינים ומצליחים לחבר את דרך החיים הזו, מבלי לוותר. לא על הזהות ולא על הגאווה.
ולכן, כשחבר פנה אל ד"ר אלעזר בן לולו, אנתרופולוג דת ומגדר, מטעם אוני' בן גוריון, ושאל אותו אם הוא מכיר גרסה של "ברכת הבית" לבית גאה, בן לולו הופתע כי, כפי הנראה עוד לא קיימת ברכה כזו.
"האמת די הופתעתי שעד היום הליטורגיה היהודית הליברלית לא יצרה תפילה שכזו", אומר ד"ר בן לולו לוואלה גאווה. "החבר ביקש שאנסח לו את "ברכת הבית הגאה". הסברתי בפניו שוב שאני לא רב, ולכן לא כותב תפילות. אני בסך הכל אנתרופולוג שחוקר דת ומגדר, ואת המפגש ביניהם ברגעים של תפילה כתובה ומבוצעת".
אז איך נפלה ההחלטה כן לכתוב את הברכה?
"חשבתי שוב על העניין ואמרתי לעצמי "6 שנים חקרתי תפילות, למה שלא אכתוב אחת?" ובמיוחד כשמדובר במטרה להכיל את השיח והאדם הלהט"ב בעולם התפילה היהודי. במחשבה שנייה, לא צריך להיות רב כדי לחבר תפילות. מיטב התפילות תוקנו וחוברו לא ע"י רבנים. כל יהודי\ה זכאי לחבר תפילה ואם היא תכנס לקאנון זה כבר לא תלוי ברב כזה או אחר.
בתור אנתרופולוג אני תמיד מנסה לפענח את כוחם של סמלים וריטואלים כרגעים וכאמצעים לחולל פלאים במציאות ולגלות את נבכיה של התרבות. אז אם אני מאמין במשימה האנתרופולוגית האם אוכל לתרום לה גם שלא בתפקיד החוקר?
אז, החלטתי לקחת את המשימה לידיים ולנסות לכתוב תפילה. את התפילה בחרתי להרכיב כפראפרזה לציטוטים מוכרים מארון הספרים היהודי: מברכת המזון ומ"ברכות הבית" אחרות שקיימות בשוק... אך זאת תוך שינויים כמובן.
אחרי הכל- יש לא מעט בקהילת הלהט"ב א.נשים שהם מגדירים את זהותם היהודית באופנים שונים: דתיים, מסורתיים או מאמינים... לכן, החלטתי למשל להשמיט את שם השם המפורש בברכה, היות וזו אינה הלכתית.
בנוסף, במקום אלוהים, ציינתי "שכינה" - שזה לפי הקבלה התגלות של אלוהים בעולם, ביטוי בעל קונוטציה נשית. קישרתי בין השיעבוד וההשפלה שחוו בני ישראל בארץ מצרים ובין הארון הלהט"בי. ואת ברכת קיבוץ גלויות הפכתי לברכת קיבוץ זהויות. בנוסף, היה לי חשוב לסיים עם ציטוט חזק מהמקרא: סיימתי עם פסוק מישעיהו שמקדש לדעתי את המשימה של הכלה והכרה בחברה."
ברכת הבית גאה - ד"ר אלעזר בן לולו
עד כמה תפילה היא דבר משמעותי, עבור המאמין הגאה?
"מאז ומתמיד תפילות וברכות נכתבו ביחס לאירועים שפקדו יהודים לדורותיהם. הם שיקפו את הלך הרוח של התקופה, את האמונה, את היחסים עם האוכלוסיה הזרה, ובכלל ביטאו את משאלותיהם וציפיותיהם של היהודים.
לרגע הביצוע של התפילה יש כוח מיוחד, רגע של חיבור האדם לא רק לעצמו ולאלוהיו, אלא למסורת ולקהילה. זהו רגע המשדך יחד עבר והווה. רגע שמקפיא את המציאות ואת השיגרה ומאפשר התנסות בשינוי, באתגור של הסדר החברתי ובהטמעת רעיונות חברתיים שלפעמים עשויים לערער על היציבות החברתית.
וספציפית לגבי "ברכת הבית"?
ל"בית", כמושג, בחברה הישראלית יש מעמד קאנוני. הבית הלאומי - בית המקדש - על חורבן הבית - ועל בניית הבית השלישי ועוד... לנו בתור להט"ב לא היה בית, אלא ארון בלבד. הבית לפעמים היה בגדר מושג מאיים - העדפנו להסתתר בבית ולא לומר ליושביו את מי אנחנו באמת.
הבקשה של אותו חבר - מוכיחה שלהטבים מהווים חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית ומהעולם היהודי. אם יש צורך "בברכת הבית הגאה" זו הוכחה שגם להטב זקוקים למסורת ולאמונה, ככלי לחיזוק הקשר ולמיסוד הבית.
היהדות והמסורת עשויה להיתגלות לא רק כרעה חולה שמדירה אותם ושולחת אותם לטיפולי המרה, אלא גם מסגרת של הכלה, מקור להשראה, מרחב בטוח - לשאיבת כוח ולגיטימציה בהמשך המאבק הציבורי. התפילה הזו - היא תשובה נוספת לנועם ולמפלגות להטבופוביות נוספות שמבקשות למחוק את קיומנו או לשלוח אותנו לרבנים נבוכים להתייעצויות סקסולוגיות משונות שטרם הוצאו מחוץ לחוק.
*ד"ר אלעזר בן לולו הוא אנתרופולוג דת ומגדר מטעם אוני' בן גוריון. עבודתו, בהנחייתו של פרופ' ג'קי פלדמן, זיכתה אותו במלגת הצטיינות מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה בתוכנית יהדות וזכויות אדם. אלעזר הוא חוקר אורח מטעם המרכז לחקר ישראל והיהדות שבאוניברסיטת קולומביה בניו יורק