רבות דובר על דת וגאווה. האם יש חברי קהילה דתיים ודתיות? איך זה הולך ביחד? ולצד הדעות המכבדות, כבר התרגלנו לשמוע אישי ציבור ורבנים התוקפים את הקהילה. "סוטים, לא יהודים, חולים", נדמה שהכל כבר נאמר.
מעל לחוסר ההסכמה לאורח החיים הגאה, שיתכן והוא ליגיטימי לשכשלעצמו, מצד אותם דוברים, בלט חוסר הכבוד ההדדי, פסילת האחר ותחושת ניכור חזקה. לצד אלה קמו ארגונים גאים, עבור אלה שהחליטו שלא להתנתק מהדת, כמו "בת-קול", לנשים גאות ו'חברותא', המיועד לגברים וכן גם בקרב חלק מהרבנים החל להישמע קול אחר, המסרב להסית ולתקוף.
קול שכזה השמיע אמש הרב יפתח יעקב הכהן לוזיה. הוא חיפש עניבה שמחה וססגונית, וכשאישתו ראתה עניבה שכזו היא רכשה אותה עבורו, מבלי שידעו השניים כי למעשה צבעי העניבה הם כצבעי דגל הגאווה.
באירוע אליו הלך הרב עם העניבה הוא החל עד מהרה לקבל תגובות וכשהבין במה מדובר היה לו ברור מה הוא צריך לעשות, ועל כך הוא כתב בפוסט פייסבוק:
"אישתי לא ייחסה חשיבות יתרה לצבעים הספציפיים שעיטרו את העניבה ובוודאי לא לסדר המופתי בו הם מסודרים. היא ככל הנראה פשוט נראתה לה צבעונית, אופטימית, חיה, נושמת ובועטת - השידוך האולטימטיבי לצווארון של (אחד כמו) בעלה", מספר הרב.
"כמובן שענבתי אותה בפורים באותה שנה ואף בהזדמנויות שונות שתאמו לצבעיה הנפלאים. בשבת האחרונה זכיתי יחד עם בני בכורי לשבות ולהרצות בשבת חגיגית וגאולתית עם ידידים טובים ורבנים חשובים במלון קרלטון שבנהריה ובתמונה דלעיל נתפסתי בשעת מעשה (הבדלה) בעדשת המצלמה של הצלם המדולפם דוב בר הכטמן. וכפי שעינייכם הטהורות רואות- התעטרתי בשבת בעניבה המהוללת שלי.
לא ממש קישרתי בינה -על צבעיה היפיפיים - לבין אחינו מהקהילה הגאה, קיבלתי מאשתי עניבה שמצאה חן בעיניי, אז קשרתי אותה, לא ביג דיל. לפחות לא היה אמור להיות. בפועל במהלך השבת הושלכו לעברי, בחינניות יתירה וחיבת אין קץ יש לומר, "יציאות השבת ואלו הן": "הרב יפתח נהיית רב הקהילה מה קרה?", "כבוד הרררררבבבבבבב איזו עניבה שנויה במחלוקת הבאת לנו...", "יפתח?!?.... יש לך משהו לספר לנו? "הנה לנו רב הקהילה הגאה!", ועוד כהנה וכהנה. האמת שעד כה לא ממש שמתי ליבי לכך...
אל תוותרו על עצמכם!
ואכן ביום ראשון בדקתי עם צבעי דגל הקהילה האם אלו אכן אותם צבעים ובאותו סדר והתפלאתי לראות שאכן כן- זו עניבה קהילתית ביותר. וכך התחילו להם דיונים פרים ורבים, מבינים ומכילים אודות העניין: האם משום שקהילה מסוימת יצרה לעצמה דגל - זה מונע מאדם שלא שייך ואף לא מסכים עם חלק ממעשי הקהילה להשתמש בצבעי הדגל שקבעה לה?"
למרות התגובות והמחלוקות, החליט הרב יפתח יעקב הכהן לוזיה שלא להצניע ולהעלים את העניין במבוכה, אלא להפך. הוא יצא בקריאה אל חברי הקהילה:
"אני מתאר לעצמי שכבר שמעתם ה-כ-ל על עצמכם ועל הנטיות המיניות שלכם - לטוב וכמובן למוטב ('לרע' בלשון העם) לא חושב שיש לי מה להוסיף בנושאים הללו, בטח לא כאן ועכשיו - הדעות לכאן ולכאן ידועות ואין לנו שיניים ללעיסות מיותרות.
מה שכן אני חפץ לומר לכם - אנא מכם אחים ואחיות שלי, אל תוותרו על עצמכם! אל נא תתנו לאחרים לפסול אתכם, אל נא תשתכנעו שאתם מוקצים מחמת מיאוס חלילה! אל נא תתכחשו ליהדותכם בגלל התנהגות פוחזת של יהודים מסוימים כלפיכם, אל תפנו עורף לתורת ישראל רק משום שישנם בני תורה שאינם מתנהגים אליכם כראוי, לדאבוני.
אתם יהודים קדושים וטהורים כמו כלל ישראל! ואיש לא ישנה זאת, גדול ומיליטנטי ככל שיהיה! מכיון שאיש לא יכול לשנות את מה שהקדוש ברוך הוא קבע בתורתו הקדושה- יהודי נולד יהודי (או התגייר כהלכה..) ויישאר כזה לנצח! ואפילו העבירה החמורה ביותר לא תשנה זאת! אהבתו של ה' אליכם כמו לכל יהודי באשר הוא שם היא עצמותית ובלתי תלויה! היא למעלה מהשכל, למעלה מהטבע ואפילו למעלה ממצוות ועבירות כאלו ואחרות. הוא אבינו ואנחנו בניו ובנותיו.
...זה שאיני מסכים עם חלק מדעותיכם והנהגותיכם לא סותר את זה שאני מקבל אתכם כיהודים אחים לכל דבר ועניין. וללא ספק אני מכבד אתכם ואתם יקרים וחשובים לי כמו כל אחיי היהודים. זה בסדר שאנו לא מסכימים, זה טבעי ונורמלי ואדרבה - זה מעצים ומגוון! אך זה לא בסדר אם אנחנו שוכחים פעמים רבות מדי שאנו בני עם אחד, יחיד ומיוחד ולא עלינו מגיעים למצבי שנאה ופסילת האחר. ואם לא נהיה תלויים אחד בשני - נהיה תלויים אחד ליד השני".
הפוסט הפך לויראלי וזכה למאות שיתופים ותגובות אשר תמכו ועודדו את הרב, על הדברים שאמר. "הלוואי, הלוואי, כל הדתיים והחרדים היו מקבלים ואוהבים כמוהו. היה סיכוי טוב מאוד לקירוב לבבות, לאחדות ואהבה, במקום הריחוק והשנאה", אמר הגולש טל וויסברג. "קצת אור בים של חושך", אמר גולש אחר. וגם וואלה גאווה שמחה לקחת חלק ולהפיץ את מסר קירוב הלבבות.