בגיל 13 אמא שלי שאלה אותי ישירות אם אני גיי. מסתבר שלכל המשפחה התשובה הייתה ברורה, ובאיזה שהוא מקום גם לי, אבל לקח לי זמן לקבל את זה. בגיל 15 סיפרתי לחברה הכי טובה שלי, פשוט כי הייתי חייב לספר למישהו . היא קיבלה את זה יפה, אבל עבורי השיחה הייתה קשה. היו לי לבטים רבים ועברו עוד כמה שנים טובות עד שהרגשתי שלם עם עצמי.
קצת לפני הגיוס נכנסתי בפעם הראשונה למסיבה של הקהילה. עוד לא הכרתי אף אחד, לא ידעתי מה לצפות ואיך להתנהג, והדבר הראשון ששמתי לב אליו, זה כמה שכולם רזים. ושריריים. ורזים. מכל ההמולה שמסביב, מכל הדברים שיכולתי לגלות וללמוד, זה הדבר שהשאיר עליי את הרושם הגדול ביותר. אחרי המסיבה הזו, הפרעת האכילה פשוט התפתחה מעצמה.
הרגשתי לחץ חברתי אדיר להיות רזה. ושרירי. ורזה. התחלתי לנטר באדיקות את מה שאני אוכל. ויתרתי על כל מה שמשמין - פחמימות, עוגות, אוכל מטוגן וכולי. התחלתי לדלג על ארוחות. ולאט לאט המשקל נזל ממני.
. ירדתי עוד ועוד במשקל. גם כשהשתחררתי מהצבא והמשכתי ללימודים בטכניון, שמרתי על אותה התנהלות. חברים העירו לי, המשפחה ניהלה איתי שיחות קשות, יותר מפעם אחת. אבל כלום לא עזר. דימוי הגוף שלי היה נמוך מאוד, והאמנתי שיהיה לי טוב רק אם אהיה רזה ממש.
בפועל, לא הרגשתי ביטחון, הייתי עייף ולא מרוכז, ויתרתי על מפגשים עם חברים כדי לא להתפתות לאכול דברים משמינים, הייתי בודד. במקום להיות רזה ומוקף חברים, כמו שדמיינתי לעצמי שיקרה אם רק ארזה, הייתי עצבני, בודד, ביישן ומסוגר. ההבנה הגיעה לאט לאט, לא במכה. פתאום שמתי לב שמרוב רצון להשתלב איבדתי את עצמי.
והבנה של מי אני ומה אני רוצה, הודיתי ביני ובין עצמי על השקרים שסיפרתי לעצמי, והבנתי שלא חשוב מה שחושבים עלייך, אלא חשוב איך אתה מרגיש עם עצמך. בשנתיים האחרונות של הלימודים הצלחתי להתאושש, לקבל את עצמי יותר. חזרתי לאכול, בצורה מאוזנת, התחלתי להתאמן, ואפילו הצלחתי לסיים את הלימודים כמצטיין דיקאן.
באחד הלילות חבר שכנע אותי לצאת למסיבה, שהייתה מעין תיקון למסיבה הראשונה, כי שם פגשתי את בן זוגי יוסי, שלימים גם יהפוך לבעלי.
אני מרגיש שיש בקהילה לחץ עצום ועיסוק תמידי בכל הנוגע לדימוי גוף. אני למדתי מכל התהליך שחשוב יותר להביא את האישיות שלך, לדעת מי אתה ומה אתה, לאהוב את עצמך, כדי שתוכל לאפשר לאחרים לאהוב אותך. וזה, אפילו יותר חשוב מלהיות רזה. ושרירי. ורזה.
או כמו שכמו שרופול סיכמה את זה: If you can't love yourself, how the hell you're gonna love somebody else?" "