בוידאו - ראיון שנערך לכבוד יום האיידס העולמי - 2019
מקרי האיידס הראשונים בארה"ב תוארו ב-1981, טרם התגלה נגיף ה-HIV. כיוון שלא היה לגמרי ברור כיצד עוברת המחלה מאדם לאדם הפניקה אחזה בכול. ב-1984 הנגיף כבר התגלה, וב-1987 הופיעה התרופה הראשונה, תרופת AZT והחלה הבנה טובה יותר של מנגנוני המחלה.
כעשור לאחר מכן, ב-1996 נמצא כי שילוב של שלוש תרופות (המשתייכות לשתי משפחות לפחות של תרופות, "קוקטייל"), עשוי להתגבר על מכשלות רבות ולהביא לשיפור ניכר בתוחלת חיי המטופלים ובאיכותה. מיד לאחר כניסת השילוב התרופתי לשימוש, פחתה התמותה מאיידס בכ-80%, ירידה כזו תוך זמן כה קצר לא נצפתה באף מחלה אחרת קודם לכן.
למרות זאת, הקוקטייל היה קשה ללקיחה וגרם לתופעות לוואי, לפעמים אף קשות יותר מאלו שגרם ה-AZT. ולכן מטופלים וחולים רבים התקשו להיצמד לטיפול התרופתי. ב-2006 נכנסו לשוק תרופות נוחות ובטוחות בהרבה. הטיפול הפך להיות כה יעיל, בטוח ונסבל שרוב אלו החיים עם HIV מצליחים להיצמד לטיפול ללא בעיה. ממחקרים שנעשו בשנים האחרונות עולה כי יותר מ-90% מהם לוקחים את הטיפול בהיצמדות מלאה.
טיפולים יעילים ובטוחים אלו הביאו למצב שבו אפשר לומר בביטחון כי מי שהתגלה בזמן, התחיל את הטיפול בזמן ונוטל אותו בהצמדות מלאה, צפוי לתוחלת ואיכות חיים רגילים. כמו כן, מי שנוטל את התרופות בצורה אדוקה ורמת הנגיף בדמו מתחת לסף שאפשר למדוד בבדיקת דם (undetectable viral load), לא יכול להדביק (לא את שותפי המין, לא את הילד שנולד ולא אחרים הנחשפים לדמו).
שתי עובדות אלו הביאו לכך שניתן להסתכל היום על HIV כעל מצב כרוני שניתן לחיות אתו חיים מלאים.
כעת, משהושגה יעילות ובטיחות בטיפול, ניתן לבחון את ההשפעה של התרופות על המחלות הנלוות שיכולות להתפתח, כתוצאה משימוש ארוך טווח בתרופות.
כיום, רוב התרופות בשוק הן בטוחות ובחלק ניכר מהן המטופלים לא יחוו תופעות לוואי. בכל זאת, בשימוש ממושך חלקן עשויות לגרום להפרעה בתפקוד הכליות, לירידה בצפיפות העצם (אוסטיאופורוזיס), ולהפרעה בשומני הדם. חלקן אף עשויות לתרום לעלייה במשקל, ובעקבות כך להפרעות הנלוות להשמנת יתר. כל אלו אינן תורמות לבריאות לטווח הארוך ובסופו של דבר משפיעות על חיי החולים.
דרך אחת להתמודדות היא להימנע ממתן התרופה שגורמת לתופעות אלו. מחקרים שנעשו לאחרונה בחנו מתן של טיפול במעכבי אינטגראז, שנחשבים ליעילים מאוד, עם תרופה אחת נוספת בלבד, ונמצא כי מתן משלב תרופתי של שתי תרופות יעיל כמו מתן של שלוש תרופות, אך הוא מונע את הפגיעה בעצמות ובכליות ואולי אף את העלייה בשומני הדם.
דבר זה הביא למהפכה, כיוון שעד שיצאו מחקרים אלה היה מקובל שרק הטיפול בשלוש תרופות הוא יעיל, ואילו כעת נשברה הפרדגימה ונמצא כי ניתן לטפל בשתי תרופות. התמודדות עם התופעות האלו נעשתה בין היתר דרך פיתוח תרופות שהשפעתן על הכליות והעצמות קטנה יותר, כך הטנופוביר לדוגמה, השייכת לשילוב של שלוש התרופות, השתנתה ממתכונתה הישנה ומחוברת היום לאלאפנאמיד (TAF) ובכך בטוחה בהרבה לכליות ולעצמות.
בעקבות המחקרים האחרונים, נכנסו לישראל באחרונה מספר תרופות חדשות כמו biktarvy המכילה את הטנופוביר מהסוג החדש וכן שני שילובים המכילים שתי תרופות בלבד: dovato ו- Juluca. הראשונה מכילה דולוטגראביר ואפיביר והשנייה דולוטגראביר ורילפיוירין. חלק מהמטופלים חייבים להיות עדיין מטופלים בשילוב של שלוש תרופות, למשל נשאי HIV הנושאים גם את נגיף ההפטיטיס ונדרשים לשלב גם תרופת TAF, או בעלי הפרעה ברישום קצב הלב או שנוטלים תרופות שגורמות להפרעה ואינם יכולים לקבל את הטיפול ב-Juluca, אך במטופלים אחרים, נשאי HIV בישראל יכולים ליהנות ממתן שילוב של שתי תרופות.
הכותב הנו ד"ר איציק לוי, מנהל יחידת האיידס ומחלות מין, המרכז הרפואי שיבא - תל השומר.