טור אישי: עושים שירות לקהילה? תודה, נסתדר לבד

כן, קראתי את הכתבה ב"הארץ", ראיתי את שני הפרקים של "גאווה וחשבון נפש", וסליחה, אני לא מקבל את התירוץ של "שיח חשוב". חוץ מנזק תדמיתי וחיזוק סטיגמות הקיימות על הקהילה הגאה, אין בתכנים האלה ממש. רוצים לעשות שינוי אמיתי? יש לזה דרך

ליאור נאור
"תחנת מעבר לכל יוצא מהארון"?. צילום מסך מתוך :"גאווה וחשבון נפש", יובל אגסי, כאן 11 (צילום: צילום מסך, צילום מסך)

אני מתקשה להאמין שחברי למקצוע, הכותבים על נושאים להט"בים "קשים", בכלי תקשורת מיינסטרימים, באמת מאמינים שהם עושים משהו חיובי לקהילה.

שלא תבינו אותי לא נכון, נושא חיי הלילה, סקס ובעיות סמים הם נושאים שצריך וחשוב לדבר עליהם, אך אם רוצים להגיע אל האוזניים הרלוונטיות וליצור דיאלוג ושינוי, אני מאמין שצריך לכבס את "הכביסה המלוכלכת" בתוך הבית, ולא לנופף בה בפני קהל שלא מבדיל בין כתם פטל לכתם דם.

גם הכתבה ב'הארץ', שהביאה עדויות של כמה חברי קהילה, שנגררו לעולם הסמים והמסיבות בתל אביב, וגם שני הפרקים הראשונים בסדרת הכתבות שעלתה ב'כאן 11' (שבינתיים נראית יותר כמו תוכן שיווקי של 'סאונה תל אביב'), גורמות נזק תדמיתי קשה מאוד לקהילה הגאה, מחזקות סטיגמות ומבצעות הכללה גסה מאוד, שנשארת לנצח חתומה ברשת. לקהילה הגאה עצמה אין בהן שום תועלת.

הן לא יגרמו "לשיח פתוח" פנים קהילתי ולא יעלו נושא לדיון. הן רק יגרמו לקהל הסטרייטי, הנחשף אליהן, לגבש דעה שלילית על הקהילה הגאה ולחשוב שאכן זהו "כל עולמם של הגאים". וזה לא כי הכתבות בנויות לא נכון או ערוכות בצורה מגמתית. הן לחלוטין צודקות וראויות.

עוד בוואלה!

חדשים בת"א? יוצאים מהאפליקציות!

לכתבה המלאה
"ההומואים האלה..." צילום מסך מתוך :"גאווה וחשבון נפש", יובל אגסי, כאן 11 (צילום: צילום מסך, צילום מסך)

ה"בעיה" היא בפלטפורמה בה מוצג התוכן ובקהל. קהל הצופים, שעוד לא שופט באופן אובייקטיבי וניטרלי את כל מה שקשור לקהילה הגאה. כשיש כתבה על צעירים במסיבות טראנס או חובבי פטיש ו-BDSM, בקרב קהל סטרייטי, הדבר לא 'מכתים' ציבורית את כל הקהל הסטרייטי. הצופה מסווג את הסיפור כ"נישה קיימת", ולא ישפוט את חברו לעבודה, למשל, ויחשוב שהוא חובב פטיש.

אך כשכתב מציג את הסאונה בתל אביב כנקודת מעבר לכל הומו שיוצא מהארון, קורים כמה דברים: נער צעיר, שנמצא בתחילת דרכו החוצה מהארון נכנס ללחץ וחושב שזה הגורל הצפוי לו, ההורים שלו, שכבר מבינים את הנטייה של בנם וראו חדשות, נכנסים לחרדות מתוך מחשבה שהבן שלהם הולך לעשות סמים ואורגיות בתל אביב, וקהל סטרייטי, שאינו קשור לקהילה הגאה, מאמין באמת ובתמים ש"זה מה שהומואים עושים כל היום". כמו שהפסיכיאטר שמטפל בקהילת הלהט"ב (כי יש אחד מטפל בכולה, נכון?), ומופיע בכתבה, אמר.

כמה בליינים מגיעים ל'סאונה' בערב? 150? 200? וזאת מתוך קהילה שעל פי הסטטיסטיקה מגיעה ל-10 אחוז מהאוכלוסייה? האם זה הוגן להצמיד לכולם את הסאונה כמקום הבילוי המועדף? התשובה היא לא. ושוב, הדברים הללו לא נאמרו בכתבה, אך תיאורים כמו "מקום בילוי של הקהילה הגאה" יוצרים את הרושם ששם כ-ל ההומואים מבלים, ושכולם הולכים לשם.

תחברו את זה עם תמונות חשופות ממצעד הגאווה, וקיבלתם הנצחת סטיגמות ודעות קדומות, שגם תישאר לנצח ברשת האינטרנט וגם סביר להניח שתשמש חומר תעמולה בידי הומופובים. שהרי שוב, נושאים הקשורים לקהילה, אינם זוכים ל"משפט צדק" בעיני הצופה, ואינם נשפטים לגופם. אובייקטיבית.

גם הופעתם של גורמים רשמיים מעיריית תל-אביב בכתבה, לא נכונה. בראייה הפתוחה של הצופה, זה כאילו הביאו גורם בר סמכות, שמאשר את הכותרת "הקהילה בתל אביב עושה רק סקס וסמים", וכך גם העיר מתוייגת.

כתבה מעיתון "הארץ" בנושא להט"ב. צילום מסך. (צילום: צילום מסך, צילום מסך)

גם הכתבה בנושא הסמים, הסקס והמסיבות, שפורסמה לפני כמה חודשים ב"הארץ", חטאה באותו המקום. המטרה הייתה לעורר דיון ושיח בנושא, אך במקום להעלות אותו בערוצים פנים קהילתיים, ולעורר את קהל היעד, היא פורסמה בכלי תקשורת מיינסטרים, חשפה מציאות נקודתית, תוך יצירת התחושה שכך עושה כל הקהילה הגאה.

מספיק שימוש לא זהיר במילים או ניסוח כולל מידי, ומה שמתייחס למספר אנשים או לפלח מתוך הקהל הגאה, אוטומטית מקוטלג בעיני הצופה כ"כלל קהילתי", כאילו כל ההומואים לא עושים הרבה חוץ מסמים וסקס בתל אביב.

אני בספק אם אכן היה חבר קהילה, שהוא חלק מהעולם הזה, וזיהה בעקבות הכתבה ש"אכן יש לו בעיית סמים" והחליט לטפל בה. ספק אם היא הובילה לכלים אופרטיביים שעזרו לו או לאחרים שהיו זקוקים לה.

ושוב, זו כתבה נכונה, פשוט ספציפית כלפי מי שבוחר\מגיע לאורח החיים הזה. עבורו הכל נכון, אך עדיין אינדיבידואלי. ההכללה הגסה שעושות הכתבות הללו, בכלי תקשורת המיינסטרים, כוללת בתוכה גם את אלו שאינם חובבי מסיבות, סמים ואורגיות, אך "מתייגת" אותם ומעודדת שיפוטיות לא צודקת בעיני החברה הכללית.

אני לא בעד לטאטא מתחת לשטיח, האחרון שינסה ליפות את המציאות ומסכים שחייבים לעסוק גם בנושאים הפחות סימפתיים. אני יוצא בעצמי לא מעט למסיבות ואישית אני עוסק בנושאים הללו ומקדם אותם. אך אם רוצים באמת לעשות שינוי, ולא אייטם שמעביר את המסר: "תראו את ההומואים המסכנים האלה", צריך לנהוג כמו איש שיווק. לדעת איך ואיפה למצוא את קהל היעד שלך, ולנהוג בזהירות. כי אחרת אתה עלול לגרום "נזק" ל"מותג" וגם להחמיץ את מטרת הבריף.

ולפני סיום, קריאה לכלי התקשורת: הפסיקו להציג את הקהילה הגאה רק בהקשרים של מסיבות, סקס וסמים. "אנחנו", הקהילה, כל כך הרבה יותר מזה. איפה האחריות הציבורית שלכם?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully