ארגון 'בת-קול', הפועל למען נשים דתיות הוקם בשנת 2005, ובתקופה האחרונה נדמה שהוא מצליח לסדוק את חומות השתיקה שיש סביב הנושא "נשים גאות", בקהילה הדתית.
תהילה, מנכ"לית הארגון, אמרה ל'וואלה! גאווה כי "הרבה פעמים אנשים מופתעים לגלות שיש קבוצה די גדולה של נשים גאות דתיות . החשיבות של הקמפיין שלנו, מעבר להיותו מעין שגריר, המספק הצצה למהות של 'בת קול', היא בכך שהוא חושף את הקשיים העומדים בפני נשים, בשייכות לקהילה גאה במשפחה דתית. המרואיינות הן נשים חזקות, שהיה להן את האומץ להיחשף.
רק לאחרונה ערך הארגון עצרת חירום בירושלים, במטרה להעלות שיח ומודעות להתאבדויות בקרב הקהילה הטרנסית בכלל, והקהילה הטרנסית-הגאה בפרט. בשנים האחרונות הגדיל הארגון משמעותית את פעילותו, וכדי להמשיך את המגמה ולעזור לכמה שיותר נשים, יצא בקמפיין גיוס כספים. במסגרתו מובא סיפורן האישי של כמה חברות הארגון, המדברות באומץ ובפנים גלויות על קבלה, גאווה והקהילה הדתית.
בתיה, בת 26 מביתר עילית, מספרת: "בגיל 14 התאהבתי פעם ראשונה (בבחורה). לא ידעתי להגדיר לעצמי מה זה אומר, כלומר שאני "לסבית", אבל הבנתי שמשהו קורה לי. רק בגיל 25 החלטתי לצאת מהארון, ואני זוכרת שההורים שלי הלכו לשאול רב בעניין, והוא אמר "בשום אופן לא להכניס את זה הביתה".
הייתי בוכה המון, פניתי לרבנים שיעזרו לי, שיגידו לי ש"זה בסדר" ולא קבלתי מענה. אף רב לא הסכים להגיד לי שזה בסדר... למדתי במוסדות חרדיים, שם לא הייתה בכלל את האופציה לומר "לסבית", זה לא היה משהו קיים.
נחשפתי להמון אמירות הומופוביות, הייתה השוואה בין לסביות לפדופיליה. בהמשך עברתי תקופה ממש קשה, מצד אחד ניהלתי זוגיות ומצד שני בשבתות, כשכולם מדברים על הזוגיות שלהם אני לא יכולה לדבר על זה בשום צורה. זה היה מאוד קשה גם עכשיו קשה לי לדבר על זה".
בהמשך, החלה בתיה להגיע למפגשים של 'בת קול', שם קיבלה תמיכה ואפשרות לשתף. "התחלתי להגיע לפעילויות של 'בת-קול', שבתות קהילתיות, כנסים... וככה התחלתי לקחת חלק בכל מה שהארגון מציע".
אושרת בת 29 מירושלים: "החלטתי לספר קודם כל לאבא שלי, זה היה האתגר הכי גדול עבורי. הייתה שם הכחשה, שתיקה... זה הפך למשהו שלא מדברים עליו. למשפחה הדתית נורא נורא קשה לקבל את זה, לא יודעים "איך לאכול" את זה".
"היו עושים לי... אני לא יודעת איך לקרוא לזה... סוג של "טיפולי המרה" בתוך הבית. זה הוביל אותי לתחושת בדידות נוראית... עד כדי מחשבות אובדניות. הרגשתי שאני הדבר הכי מוזר ובודד בעולם, חשבתי שאין עוד כמוני. והחלטתי להתחיל לחפש נשים כמוני".
בימים אלה הארגון מגייס כספים להמשך פעילות והגדלת ערוצי הסיוע בהם הוא פועל. מידע על פעילות הארגון ומתן תרומות, ניתן למצוא בלינק פה.
נוסף לבתיה ואושרת, גם הזוגות דליה ואביה שלם ויעל והדר רשלין בקר, שיתפו מחוויותיהן האישיות:
"בעבר היה רב שאמר לי להתפלל כדי שה"לסביות שלי תעלם", באותה תקופה הייתי בסוג של סכנת חיים", מספרת אביה. "רק כשבאנו לארגון הבנתי שאני לא לבד, ושזה אפשרי להיות מי שאנחנו, גאות ודתיות. קבלתי את השליטה בחיים שלי בחזרה, ומצאתי חברה שמקבלת אותי כמו שאני", הוסיפה דליה.
"הרבה מאוד זמן לא מצאתי את המקום שלי, אני גם לסבית, גם דתיה אבל ה"פיל הגדול" הוא שאני גם טרנסית", אומרת יעל רכלין בקר." בבת קול מצאתי נשים שעזרו לי לקבל את עצמי, ולרגיש שייכת".
"כתבתי בגוגל "לסביות דתיות" והתוצאה הראשונה הייתה בת קול", הוסיפה אושרת. "פגשתי עוד זוגות של לסביות, ראיתי ילדים סביבי, זה נתן לי פרספקטיבה אחרת. זו הצלת חיים. אושרת: לפני זה חשבתי שאני לא אוכל להקים משפחה ושאני אשאר בלי ילדים ואין מצב שזה יוכל לקרות לי".
תהילה, מנכ"לית הארגון, מוסיפה: "חודש תשרי הוא כנראה החודש המשפחתי ביותר בשנה. שבת, חג, שבת, חג, הורים, אחיות, דודים, אחייניות, רעש, בלאגן, סיוט, כיף - חיים. יש כאלה שכל זה - לא קיים עבורן. משפחות שמתנכרות לבנות שלהן, לאחיות שלהם, לפעמים גם לנכדות ולנכדים שכבר נולדו.
'בת קול' היא המשפחה החלופית של מאות נשים וצעירות על הקשת הלהטבקית והדתית. מארוחות חג משותפות, דרך מפגשי תמיכה בהליכי נישואים או פוריות ועד לסתם ערב פויקה וגיטרות. אנחנו בעיצומם של ימי פתיחת שערי שמים ולב. נשמח אם תעזרו לנו לשמור על הקיים, ואולי אפילו לגדול. למען יהדות טובה יותר, ישראל יפה יותר, ובעיקר למען נשים שבשבילן מדובר בדיני נפשות."
בימים אלה הארגון מגייס כספים להמשך פעילות והגדלת ערוצי הסיוע בהם הוא פועל. מידע על פעילות הארגון ומתן תרומות, ניתן למצוא בלינק פה. בימוי עריכה והפקת הקמפיין: מורן נקר, צילום: יעל רוזן.