בשבוע שעבר, הגשנו בקשה דחופה לבג"ץ שייתן פסק דין סופי בעתירה שהגשנו לפני עשור בדיוק נגד האפליה בחוק הפונדקאות. אנחנו חווים בימים האחרונים בעיקר גלי תמיכה ואהבה, כמעט מכל החברה הישראלית וכל גווני הקשת הפוליטית והלהט"בית. את החיבוק הזה, שאינו מובן מאליו, קיבלנו בעוצמה כבר ביולי 2018 - אז יצאו מאות אלפים לרחובות ולכיכרות, לדרוש שוויון. רשויות מדינת ישראל, למרבה הצער, המשיכו לאטום אוזניהן וליבן למצוקותינו.
לצד התמיכה, נשאלנו מספר פעמים את השאלה ה-כנראה מתבקשת - מדוע אנו פונים לבג"ץ דווקא עכשיו. באין ממשלה, באין כנסת, סמוך לבחירות. אולם השאלה הנכונה יותר היא - "למה לא".
איך בג"ץ נולד? כמו תינוק. מערכת המשפט הישראלית, גם בלעדינו ובלי קשר אלינו, לא ידועה בזריזותה. יחד עם זאת, תינוק בן עשר, הוא מזמן לא תינוק - ואנו סבורים שחלוף פרק זמן כל כך דרמטי של המתנה ללא הכרעה, מאז 10.2.2010 ועד היום, הוא סיבה בפני עצמה להשמיע קולנו ולהזכיר - אנחנו עדיין כאן. עשר שנים, מחכים.
לא כולם זוכרים (בתיק שמתנהל עשור, לכו תזכרו מה אמרו בדיון הקודם או בפסק הדין החלקי שלפניו), אבל שופטי בג"ץ כבר מזמן אמרו לנו שאנחנו צודקים. ללא כחל ושרק. המשנה לנשיאת העליון לשעבר סלים ג'ובראן פסק (3.8.2017) ש"החוק מהווה אפליה בלתי מוצדקת". הוא נזף בכנסת, ש"טרם השכילה להתאים את עצמה למציאות החיים הפלורליסטית של ימינו", והביע ביטחון בכך ש"המחוקק יהיה ער לפגיעה כבדת המשקל המתמשכת" בנו, ויפעל ביעילות למצות את הליכי החקיקה.
עוד כתב ג'ובראן, שההעדפה חסרת הבסיס שניתנת בחוק להורות ההטרוסקסואלית על פני ההורות החד מינית, "מפנה עורף לערך כבוד האדם, המנוי בחוקי היסוד של מדינת ישראל, ולעיקרון השוויון הנגזר ממנו". הנשיאה דאז, מרים נאור, הצטרפה לפסיקתו וקבעה כי "אין שונות בין נשים לבין גברים יחידים או זוגות גברים המצדיקה אפליה". הדברים ברורים, ואולם שופטי בג"ץ לא רצו "לעקוף" את כנסת ישראל, שעסקה בהליכי חקיקה בנושא, והעניקו לה תוספת זמן.
הסוף ידוע - החוק שונה לטובת נשים רווקות בלבד, ללא גברים, רווקים או זוגות. גם בדיון האחרון שהתקיים בעתירה, לפני שנה, שמענו מפיהם של השופטים מילים מעודדות. הנשיאה חיות אמרה כי חוק הפונדקאות בגרסתו הנוכחית יכול להיות "בלתי חוקתי בעליל", שאלה את נציגי המדינה "למה מראש להדיר את הקבוצה הזאת ממי שיכולים להיכלל בזכאות לפונדקאות?", והדגישה ש"בינתיים העולם רץ קדימה בנושא הפונדקאות".
כך, לפני שנה, הסתיימו הדיונים בעתירה באופן רשמי, וכל שנותר - לחכות לפסק דין. המתנו. והגיעה מערכת בחירות אחת. ושנייה. שלישית ברצף. מישהו מצפה שנחכה גם לרביעית? אתם הייתם מחכים עשור בשביל צדק? טענו את טענותינו לאורך העשור בפני שופטים שרבים מהם התחלפו, ומן הראוי שאת ההכרעה נקבל משופטים ששמעו את קולנו.
הרשות השופטת אינה חשובה פחות מאחיותיה הרשויות, ובידיה כל הכלים לתקן עוולות. שופטי בג"ץ לא חיים בוואקום ריק: גם הם שמעו את ראש הממשלה מבטיח שיתקן את חוק הפונדקאות המפלה, ואז חוזר בו. גם הם ראו את הציבור הישראלי בהפגנות המחאה.
גם הם קראו את הסקרים שלפיהם הציבור כולו, אפילו מצביעי מפלגת "הבית היהודי", תומכים ברוב גדול בתיקון החוק. מעל הכול, הם מבינים שהחוק אינו חוקתי - ואין סיבה שיקבלו טיעון כמו "שיקולים קואליציוניים", שנשמע מפי נתניהו, כהצדקה לאפליה.
וגם, היו מי שחידדו - "למה עכשיו, דווקא כשטוב לך?" - נכון, חלקנו הצלחנו להקים משפחות למרות האפליה והקשיים שהמדינה מערימה עלינו. אבל אלפי משפחות עדיין סובלות. לחלקן אין ולא בהכרח יהיו האמצעים הכלכליים הנדרשים לפונדקאות בחו"ל (מאות אלפי שקלים), שנגזרת רק עלינו. לא נשקוט עד שיושג שוויון בשביל כולם. לכן, דפקנו שוב על דלתות בג"ץ, ואנו מקווים שלא לשווא.
איתי פנקס ארד הוא חבר מועצת עיריית תל אביב ומחזיק תיק הלהט"ב, העותר משנת 2010 ועד היום יחד עם בן זוגו יואב.
עוז פרבין הוא יו"ר עמותת אבות גאים, מהעותרים לבג"ץ נגד האפליה בחוק הפונדקאות.