את תאיר ואמא שלה, שירלי נס-ברלין אנחנו תופסים בתקופה מרגשת מאוד. בשישי הבא תתקיים השקת ההרצאה של השתיים, "בןבת במילה אחת", המדברת על מגדר, קבלה, מיניות ומשפחתיות, אך עוד לפני כן, תעבור תאיר ניתוח עליון*, שלו הוא מחכה כל כך.
ואם התבלבלתם מההתייחסות בזכר ונקבה, תרגישו נוח. לוקח כמה שניות להבין את ההתייחסות הנכונה לבי-ג'נדר. תאיר מבקש ברוב המקרים שידברו אליו בלשון זכר, בשילוב דיבור נקבה. ומה זה בעצם 'בִּיגֶ'נדֶר'? מדובר במונח המתאר אדם בעל שתי זהויות מגדריות נבדלות. כלומר תאיר הוא גם זכר והיא גם נקבה.
"אני לא מת על חשיפה, ועל הפגיעה בפרטיות שלי", אומר תאיר לוואלה! גאווה. "אבל בשלוש שנים שעברו מאז שסיפרתי לאנשים על העניין, קיבלו אותי כל כך טוב, שהיה לי חשוב להפיץ את המסר, לטובת מי שעובר תהליך קבלה מורכב וקשה יותר. לי לקח בערך חצי שנה להבין מה קורה איתי ולצאת מהארון".
חצי שנה זה לא הרבה זמן
"זה נכון", אמרה שירלי, אמא של תאיר. "היינו "צוחקים על זה" שאם תאיר יוצאת מהארון, זה חייב להיות מיוחד. היא לא תהיה "רק" לסבית או טרנס, תאיר תמציא לעצמה קטגוריה. חינכנו אותה לייחודיות".
ראית שמשהו שעובר על הילדה? ניסית לעזור לה?
"האמת שלא", אומרת שירלי בחיוך. "תאיר הייתה בגיל ההתבגרות, אני מאוד מכבדת את הפרטיות שלה והיא גם תמיד הייתה קצת מופנמת. כל הזמן אמרנו לה "אנחנו פה אם את צריכה אותנו", לא רצינו ללחוץ. אחרי היציאה מהארון הרגשתי המון כאב, לא בגלל היציאה, אלא כי הבנתי שהילדה שלי סבלה ולא ראיתי את זה.
לגבי הנון-בינאריות, הבי-ג'נדר... לא הבנתי יותר מידי אז אמרתי לעצמי "בואי נלמד את זה, נבין מה זה", ולמדתי עולם חדש. זה גם קטע שאנחנו מדברות עליו בהרצאה, רציתי לדעת המון ושאלתי את תאיר הכל".
איך התמודדתם בתור הורים עם הקבלה של תאיר?
"אנחנו לא אוהבים את המושג הזה", אומרת שירלי. "קבלה" זה כאילו יש קבוצה "נורמלית" והם מחליטים את מי מקבלים ואת מי לא. זו תאיר, היא לא שום תבנית, היא שלי וזה בסדר.
יש משפט שאומר "כשנולד לך ילד, נולדים לך שני ילדים: הראשון הילד שתמיד רצית והשני - הילד שיש לך. בשלב מסוים את צריכה לוותר על אחד מהם. לי היה ברור שאני מוותרת על ה"פנטזיה", ומחבקת את הילד שלי בכל הכוח.
גם החברים והמשפחה מקבלים אותה, אבל אני יכולה להגיד לך שאוטוטו תאיר תסיים י"ב, ואז צבא, ואז העולם, אני בתור אמא, תפקידי לדאוג. ובפרט שתאיר היא בי-ג'נדר. שזה דבר שלא קל לראש שלנו לקבל. תמיד יש לה סימן שאלה מעל הראש "אתה בן או בת?" וזו שאלה שיכולה לעורר תוקפנות אצל אנשים.
אתה עושה את המאמץ להסביר לאנשים מה זה ביג'נדר?
"לא תמיד", אומר תאיר. "אני מנסה לזהות סיטואציה, לראות אם מי שמולי באמת מנסה להבין או סתם מנסה להציק. אני בטוח בעצמי אבל עדיין, כל פעם שהשאלה הזו עולה הלב שלי מתחיל לדפוק יותר חזק. יש בקרב החברים את מי שבחר להתרחק, אבל היום אני מבינה ולא כועסת".
"אני חושבת שהרבה בי-ג'נדרים וטרנסים נמצאים תמיד בכוננות מתמדת", אומרת שירלי." הרי אי אפשר לתת "הרצאה" לכל אדם שפוגשים ברחוב. גם אני יכולה לדבר לתאיר בשפה מעורבת, של זכר ונקבה, וכשאנחנו בחנות למשל, צריך לקחת בחשבון שיהיה מי שירים גבה, מי שישאל, ומי שלא באמת ירצה לשמוע".
אז במקום "להסביר" לכל אחד נקודתית, החלטתן לצאת בהרצאה?
תאיר: "צריך לדבר על זה, פעם להיות גיי היה "נורא והיום" ולטרנסים לא היה שום אזכור. אם לא מדברים על משהו הוא לא קיים". "הסביבה קיבלה את תאיר כל כך טוב, שאמרתי לה "בואי נעשה עם זה משהו", הוסיפה שירלי. "נהפוך את זה למשהו פחות דרמטי, זה יוכל לעזור לאנשים.
אז הילדה היא בי-ג'נדר... ביג דיל... בחברה הישראלית מאוד חשוב להורים שהילדים שלנו יהיו "בסדר", ויהיו להם חברים. וכל "סטייה" מהרצף הזה, ישר הופכת למשהו מאוד דרמטי. וגם על זה אנחנו מדברות בהרצאה. על הקבלה, ההבנה, ההתמודדות..."
איך נוצרה ההרצאה?
"יצאנו לסוף שבוע של כתיבה, אני ותאיר", מספרת שירלי. "השארתי את הילדים האחרים בבית. והתחלנו לזרוק על הנייר את כל מה שמעסיק את תאיר ומה שמעסיק אותי, כאמא. הרי גם לי יש את ההתמודדויות שלי, את הפחדים שלי, והתחלנו כמו טטריס, לעשות סדר בכל. גם אבא שלה, שנראה כאילו הוא לא בתמונה מקבל, הוא פשוט פחות בקטע של חשיפה".
"היה יום מסוים", מספר תאיר, "שאבא ביקש ממני לבוא לעזור לו במשהו באוטו, ואתה יודע, חברתית מה שקשור למכוניות נתפס כעיסוק גברי. אז נכון זה סטראוטיפי אבל אני מאוד התרגשתי... זה היה מאוד משמעותי בשבילי".
והרעיון של ניתוח עליון? זה צעד משמעותי, בלתי הפיך
"הרעיון של הניתוח אצלי בראש עוד מההתחלה", מספר תאיר. "בכנות, אף פעם לא ממש חיבבתי את החזה שלי. מאז שהגוף שלי התחיל להתפתח לא הבנתי למה אני צריך אותו. קראתי המון, חקרתי המון. הייתי שם בהתחלה תחבושות אלסטיות, כדי לנסות להשטיח אותו".
"אני הייתי מאוד שלמה עם ההחלטה של תאיר", אומרת שירלי. "ראיתי את הסבל עם תחבושות אלסטיות, וידעתי שזה מעבר ל"רצון". זה לא "שיגעון" של רגע, או גחמה. זה מפחיד אבל זה חשוב לה מאוד. אני לא חושב שמישהו מבין מה זה להסתובב שלוש שנים עם 'ביינדר', בחום של הארץ שלנו, לעשות עם זה ספורט, טיולים, הסיטואציה הזו ששלוש שנים תאיר לא נושמת, מבחינתי, כאמא היא איומה.
ולכן אני בתמיכה של 100 אחוז, למרות שלחלק מהאנשים קשה לחשוב על זה. ואגב, זה לא מחייב, יכול להיות בי-ג'נדר שלא רוצה לעשות ניתוח, או כזה שמעדיף לקחת הורמונים, אין פה שום הכללה או משהו כולל".
ותאיר, אחרי הניתוח תרגישי אנחת רווחה?
"יש לי הרבה חלומות ופנטזיות ל'אחרי הניתוח'. אבל יותר מהכל אני רוצה להסתכל על עצמי בראי, ולהרגיש שאני אוהב את הגוף שלי. אני מחכה להתגייס לצבא, מחכה ללכת לים. יש לי הרבה תכניות", אומר תאיר.
"אנחנו אנשים בינאריים", מסכמת שירלי. "אבל הזמן נותן לדברים האלה לשקוע, השינוי קורה לאט לאט, וזה תלוי בכולנו. למשל שבעוד קניונים יהיה תא שירותים ללא מגדר (AKA דיזינגוף סנטר), שבטפסים נוספים יופי "זכר", "נקבה" ו"אחר" וכו'.אף אחד לא בוחר את החיים האלה. אתה נולד כזה, והמחויבות שלנו כחברה זה לא לשפוט. אנחנו צריכים להפסיק לשייף את הקצוות שלנו, כדי שיתאימו לתבניות".
הרצאת ההשקה של "בןבת במילה אחת" תיערך ב-5.7, בבית ציוני אמריקה בתל אביב ובהמשך תעלה במקומות נוספים בארץ. לפרטים נוספים לחצו כאן.
שירלי נס ברלין היא מרצה לחשיבה חיובית, המעבירה הרצאות וסדנאות. *תאיר ברלין עברה את הניתוח העליון בהצלחה, ב-10.06, ומספר על התחושות והמחשבות בטור אישי במיוחד.